טלוויזיה היא הרבה מעבר לבידור – היא מראה שמוצבת מול החברה, חושפת את הדינמיקות שלה, את הפערים שבה, את הדעות הקדומות – וגם את רגעי החיבור הכי מפתיעים. כיוצרת בימאית מנוסה ומוערכת בתעשיית הטלוויזיה הישראלית, הלית מאמינה שהפוליטי הוא אישי, ושכל בחירה נרטיבית היא גם בחירה חברתית. 

מסע אל מאחורי הקלעים של התוכניות המוכרות והאהובות – "בואו לאכול איתי", "הישרדות", "הפוליטיקה של האוכל" – איך עיצוב סיפור בעריכה ובבימוי לא רק מכתיב דרמה ובידור, אלא גם משמש ככלי להבנה עמוקה של החברה שבה אנחנו חיים.

איך בוחרים את המשתתפים שידליקו את המסך? איך מתמודדים עם רגעים טעונים של סטריאוטיפים, להט"בופוביה ודעות קדומות נחשפים מול המצלמה? איך טלוויזיה מסחרית, שבאופן טבעי מכוונת לרייטינג, יכולה– ואולי חייבת – גם לייצר שיח חברתי משמעותי?

​

העיסוק בדימויים ובנרטיבים אישיים לא נשאר רק על המסך. בסרטה הדוקומנטרי, "שמנה" (2017), יצאה הלית למסע חושפני שבו התמודדה עם דימוי הגוף שלה ועם החברה שמקדשת אידיאל יופי בלתי מושג. הסרט, שהוקרן בפסטיבלים בינלאומיים מייצר נושא שיחה על קבלה עצמית בכלל. 

​

בין מציאות לריאלטי.  נפרק יחד איך הסיפורים שאנחנו צורכים על המסך מעצבים אותנו, ואיך אנחנו יכולים להשתמש במרחב התרבותי כדי לספר סיפור טוב יותר – לעצמנו ולחברה כולה.